פסק-דין בתיק ע"מ 1525-09

ערעור על דחיית השגה שהוגשה על שומת מע"מ שהוצאה למערערת על סך של 156,284 ש"ח. הערעור מופנה לגבי עצם החיוב ולא לסכום החיוב.

המערערת רשומה כעוסק מורשה בעסק שמתנהל על שמה בשם "שונטל וייזמן בקבוקים". העסק מנוהל ע"י שלומי ביטון, חתנה של המערערת (להלן "שלומי") ומועסקת בו גם בתה, רעייתו של שלומי, גב' שונטל ביטון. מדובר בעסק לאיסוף בקבוקים ריקים  ומכירתם לתאגיד המיחזור אל"ה אשר הוקם על פי חוק הפיקדון על מיכלי משקה, תשנ"ט - 1999.

המשיבה חקרה ומצאה, כי העסק רכש בקבוקים ריקים בסך של 20 אג' לבקבוק ומכר אותם בסך של 25 אג' לבקבוק, ומאחר והעסק לא דווח על הערך המוסף ממכירת הבקבוקים, הוצאה שומת עסקאות לשנים 2004-2007 בגין אי דיווח על הפרש בין מחיר קניה למחיר מכירה של מיכלי המשקה הריקים. המערערת הגישה השגה על פי סע' 82 לחוק מע"מ בטענה כי רכשה את המיכלים הריקים מחתנה שלומי במחיר של 25 אג' למיכל ומכרה אותו במחיר זהה כאשר הרווח שלה הסתכם בבונוס שקיבלה מהקונה. אין חולק כי הבונוס דווח כדין. הערעור דנא הוגש לאחר שההשגה נדחתה מהטעם, כי טענת המערערת אינה משקפת את המציאות וכי הפעלת העסק נעשית ע"י חתנה ובת זוגו באמצעות תיק עוסק מורשה על שמה, בידיעתה ובשיתוף פעולה עימה.

טוענת המערערת בערעור, כי חתנה, בתה והנהג, ביצעו והורשעו בגין עבירות מרמה בעסק שלה, מעשים שנעשו ללא ידיעתה, על כן אין היא צריכה לשאת בתוצאות מעשייהם. לטענת המערערת הרווח היחיד שהיה לה הוא הבונוס שקיבלה בסך 4 אג' לבקבוק ועל כך דיווחה.

אין חולק כי המערערת פתחה את העסק על שמה, הגיעה למשרדי מע"מ ומס הכנסה לצורך כך, נתנה סכום התחלתי לשם פתיחתו, המערערת גם חתמה על הדו"ח השנתי שהופק ע"י יועצת המס של העסק. העסק נוהל ע"י חתנה בידיעתה, הוא גם קיבל ייפוי כח לפעול בשמה בחשבון הבנק על שם העסק.

מהראיות שבידי המשיבה עולה כי העסק באמצעות מנהלה שלומי, רכש את המיכלים הריקים המחיר שבין 20  - 22 אג' לבקבוק ומכר אותו במחיר של 25 אג' לבקבוק. המערערת אינה חולקת על הרווח שעשה שלומי, אלא שלטענתה, על פי הסכם בעל פה שנכרת בינה ובין שלומי, מכר לה הלה את הבקבוקים בסך של 25 אג' לבקבוק, והיא מכרה אותם לאל"ה באותו מחיר כאשר הרווח שלה הסתכם בבונוס בלבד והבונוס דווח כדין. רוצה לומר, כי רכישת המכלים הריקים בסך של 20-22 אג' למיכל ומכירתם לה בסך של 25 אג' למיכל, נעשתה ע"י שלומי באופן פרטי, לא כמנהל העסק ולא כחלק מפעילות העסק וללא ידיעתה. דא עקא, בחקירתה מש/4 הודתה המערערת כי שלומי מנהל את העסק ומטרתו איסוף בקבוקים ושליחתם למחזור באל"ה, ככל הידוע לה העסק מעסיק עובד אחד, שמו דוד, המשמש כנהג ואוסף בקבוקים ובבעלות העסק רכב הרשום על שמה. עוד טענה כי נתנה לשלומי יפוי כח לפעול בחשבון העסק ורק הוא מפקיד ומושך משם כספים, הוא מעורה בעסק, מוציא חשבוניות, קבלות, אחראי על הספקים לקוחות ועובדים, הוא גם נמצא בקשר רציף עם הנהלת החשבונות. לשאלה, מי הם הספקים, השיבה המערערת כי ידוע לה שאוספים ממסעדות, אולמי שמחות ולקוחות מזדמנים, אך את מחיר הבקבוק ואיך מתבצעת הקניה יכול רק שלומי לדעת. גם יועצת המס  אישרה בחקירתה מש/5, כי מטרת העסק היא איסוף בקבוקים והעברתם לאל"ה, כי לעסק 3-6 עובדים המקבלים משכורת ובניהם שלומי ורעייתו, עוד עולה מחקירתה כי התריעה לא אחת בפני שלומי על הימנעותו מלהוציא חשבונית עצמית על המכירות לאל"ה בקיזוז הוצאות הקניה, היא גם עדכנה את המערערת על חומרת העניין בעת חתימתה על הדו"ח השנתי.

מכל האמור לעיל עולה כי איסוף הבקבוקים ורכישתם נעשו ע"י שלומי במסגרת פעילותו בעסק אשר רשום על שמה של המערערת ולא באופן פרטי כפי שניסתה לטעון.

עוד נטען ע"י המערערת, כי שלומי ורעייתו הורשעו בפלילים על מעשי מרמה בעסק ואין עליה לשאת בתוצאות של מעשים אלו שנעשו שלא בידיעתה. אכן שלומי הורשע בפלילים אלא שעניינה של ההרשעה בתרמית כלפי אל"ה ואין לפרשיה הפלילית רלוונטיות לנשוא הערעור [גזר הדין שניתן ביום 10/7/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק פ  8227/07]

השאלה שנותרה לפיכך לדיון - האם המערערת חייבת בתשלום מע"מ על הערך המוסף בעסקה - הפער שבין איסוף ורכישת הבקבוקים הריקים ומכירתם - מקום בו העסק נוהל ע"י שלומי, ללא מעורבותה וידיעתה ומבלי שתקבל כל רווח מפעילות זו, למעט הבונוסים אשר דווחו כדין?

דומני כי התשובה חיובית. ראשית ייאמר, כי הטענה בדבר אי הידיעה על הנעשה בעסק לא הוכחה, אדרבא, מחקירתה של יועצת המס עולה, כי דווחה למערערת שהעסק אינו מוציא חשבוניות כדין לגבי הערך המוסף שבין איסוף ורכישת הבקבוקים ובין מכירתם, מה גם שהטענה בדבר הסכם בעל פה בין המערערת ובין שלומי לא הוכחה. יתרה מכך, אין חולק כי המערערת הרוויחה את הבונוסים ועל כן היה לה אינטרס להירשם כבעלת העסק. 

זאת ועוד, סעיף 143 לחוק המע"מ מחיל את סעיף  144 לפקודת מס הכנסה בשינויים המחוייבים וקובע:

"דו"ח אימרה או טופס, הנחזים כי ניתנים לפי פקודה זו על ידי אדם פלוני או בשמו, רואים את אותו לכל עניין כאילו ניתנו על ידי אותו אדם או בהרשאתו, זולת אם הוכח היפוכו של דבר, וכל החותם על כל דו"ח, אימרה או טופס כאלה, רואים אותו כמי שיודע כל עניין בהם"

הוסף על כך, כי לא אחת נפסק כי הרישום במע"מ מהווה הודייה בדבר חובת הדיווח ותשלום המס. אם שינה העוסק הרשום את מעמדו עליו ליידע את מע"מ (תקנה 8 לתקנות מס ערך מוסף (רישום), התשל"ו - 1976). הטענה בדבר "השאלת שם" למנהל העסק והעדר מעורבות בניהולו, נדחתה גם היא על ידי בתי המשפט תוך שנקבע כי אדם המגיש דוחות לפני רשות המיסים יוצר מצג לפיו הוא הנישום הנכון [ראו: ע"ש (ת"א) 475/85 לואיזה בלום נ. מהל המכס ומע"מ (שפט 776); ע"ש 2091/96 גילה קרן נ. מע"מ רחובות, מיסים טו/3, 27; ע"ש 1108/07 יעקב אילון נ. מנהל מס ערך מוסף עכו, מיסים כב/6; ע"ש 1307/93 עמרם  נ . מנהל ערך מוסף, מיסים ט/4 עמ' ה-23].

ככלל, החיוב במס חל על המוכר והגדרת "עוסק" כוללת "מי שמוכר נכס במהלך עסקיו" [ראו ע"ש לואיזה בלום]. כפי שנאמר לעיל מכירת הבקבוקים הריקים בוצעה במהלך העסקים ולא כעיסוק פרטי של שלומי. מכאן כי אף אם המכירה בוצעה ע"י שלומי, הרי המערערת, כעוסקת הרשומה במע"מ, חייבת הייתה לדווח עליה ולשלם את המס המגיע בגינה.

הערעור לפיכך נדחה.

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ב, 02 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: